פאם פטאל ודייגי הקפצונים

אין כמו הליכה לילית על הטיילת מתל אביב ליפו כדי לפגוש אנשים שאינם דומים לכם

 

החשיכה פולטת אל החוף התל אביבי ערב-רב של אנשים. הם מגיעים מכיוון המים ומכיוון העיר. צעיר יפני המנגן בגיטרה יושב לצדם של ציירי רחוב, מוכרי בלונים, רוכלים, צורפים וליצן. "עשר דקות של עיסוי יפני" מציע שלט קרטון מאולתר הנח לרגליו. "15 ש"ח לגברים, 10 ש"ח לנשים". איש מבוגר מתעניין, ולאחר דין ודברים קצר ונטול חיוכים הוא מתיישב ומפקיר את כתפיו בידי הצעיר.

עוד מטרים ספורים לכיוון לחוף פרישמן, ועל הטיילת מתגלה פאם פאטל. זמרת לטינית יפהפייה מעמידה שרפרף עץ קטן המשמש אותה כבמה. בנעלי עקב שחורות, גרבוני רשת כהים, חצאית מיני קצרצרה, ז'קט שחור, צעיף אדום ופנים מאופרות בכבדות היא מטפסת אל בימתה המאולתרת. היא עומדת דקות ארוכות, כמעט ללא תזוזה ותוך התעלמות מוחלטת מסביבתה. מדי פעם שואפת הדיווה עשן מפומית הסיגריה הארוכה ונושפת באדישות. כאשר מואיל בטובו עובר אורח להטיל מטבע אל אגרטל המונח לרגליה, היא פוצחת בשירה גדולה, נטולת מוזיקה. הצלילים מושכים את ההמון, ההולך ומתאסף סביבה כל העת. החלילן מהמלין לא היה עושה זאת טוב יותר.

המשכנו דרומה, אל הנמל הישן של יפו. לעת לילה מתקינים עצמם לשינה אנשים שבחרו לגור בסירותיהם, ואנחנו תופסים פינה ליד המים השחורים. נער כחוש ומחויך ניגש ומבקש "ציגריה". הוא ממולל אותה ומספר בגאווה כי הערב כבר אסף מאנשים כמות ציגריות שתמלא לו קופסה שלמה. אין כמו כנות בעסקים.

בערבים משמש הנער עוזרו של אחד משולי הקפצונים המשוטטים בנמל. מעבידו, חמוש ברשת קטנה המחוברת למוט ארוך, עובר לאורך הרציף ושולה דגי גמברי זעירים המשמשים כפיתיונות. "קפצונים קוראים להם. לא יודע למה. זה השם", הוא מבאר.