חיזורים בריחאניה

היא מטופפת בצעדים איטיים, מהוססים, ביישניים, והוא – מלהטט על קצות אצבעותיו בנחשול אדיר של אנרגיה קצבית, מחשמלת. הוא סוס דוהר, היא מהלכו האיטי של נהר שזורם לצדו. רשמים מחגיגת אירוסין בכפר הצ'רקסי ריחאניה

שעת בין ערביים בכפר הצ'רקסי ריחאניה שבגליל העליון. רוחות סתיו מנשבות בקלילות לא מחייבת, מתערבלות ברכות בין בתים מטופחים וסמטאות צרות. ואני מוצא את מקומי על ספסל עץ ברחוב הראשי. חבורה של נערות חולפת על פני בקריאות "שלום" צחקניות, ונערים סוקרים אותי במבט ספק חקרני ספק משועשע. בעוד שעות ספורות תתקיים במרכז הכפר, בכיכר רחבת ידיים, מסיבת אירוסין. עכשיו הכל שקט, רגוע, שום דבר שמרמז על העתיד לבוא. מישהו פורק ממשאית קטנה עוד ועוד כיסאות פלסטיק ומניח אותם באיטיות בלב הכיכר. מישהו אחר מניף רמקולי ענק ונוטע אותם סביב הרחבה. שרשרת הנורות הצבעוניות כבר נתלתה בצהריי היום. הזמן חולף לאיטו, הערב יורד, ומן הסמטאות והרחובות הקטנים זורמים בני הכפר, בעיקר הצעירים שבהם, לבושים במיטב מחלצותיהם.

אני תופס פינה בשולי הכיכר, מנסה להיטמע. כבמטה קסם, מסתדרות צעירות הכפר בצד אחד של הרחבה, ניצבות בחצי גורן. מולם עומדים הצעירים. בלי הקדמות מיותרות, מכים לפתע הרמקולים באוויר הערב הקריר, ומוזיקה צ'רקסית מסורתית, הרמונית, קצבית ושמחה עוטפת את ההמון. מיקרופונים נשלחים מיד אל אורגניסט ואקורדיאניסט שמצטרפים לחגיגה. רעש גדול, עליז, רפיטטיבי. ומרגע זה, הכל הפך לבליל מהפנט של מראות, צלילים, צבעים, ובעיקר – חיזורים מרומזים, עדינים אך עיקשים, מהיפים שראיתי. הכלה והחתן יצטרפו עוד מעט. הזמן שלהם יגיע בחתונה עצמה. נראה כי מסיבת האירוסין נועדה עבור כל השאר.

מישהו, איש מבוגר, שולח מדי כמה דקות זוג אחר אל הרחבה. והכל – באופן שרירותי. או שאולי לא? אולי יש כוונה שנסתרת מעיניי? הזוג – היא משפילה מבט והוא נועץ את עיניו כלפיה – נותן את ההופעה שלו בריקוד מסורתי, לקול מחיאות הכפיים הקצובות של חבריהם. היא מטופפת בצעדים איטיים, מהוססים, ביישניים, והוא – מלהטט על קצות אצבעותיו בנחשול אדיר של אנרגיה קצבית, מחשמלת. מתקרבים ומתרחקים, משחקים במשחק ממכר של משיכה ודחייה, קרבה וריחוק. הוא סוס דוהר, נשר שחג בשמים. היא מהלכו האיטי של נהר שזורם לצדו. ובכל אותה עת, זועקת המוזיקה אל תוך הלילה. נראה שאין הגדרה טובה מזו ל"ניגודים נמשכים". ממש כך.

 יש להם שתיים או שלוש דקות לתת את הקטע שלהם, עד שזוג אחר נשלח אל מרכז הרחבה. וכך במשך שעה ארוכה. עוד זוג ועוד זוג ועוד זוג, ואי אפשר להישאר אדיש למראות.ובאמצע הלילה מישהו ניגש למיקרופון, ומסלסל לתוכו הודעה בצ'רקסית. המילים היחידות שאני קולט הן "אפטר פארטי". ובאפטר הזה, אין עוד בנים מול בנות. הכל מתערבב עכשיו, כולם רוקדים עם כולם, ואפילו המוזיקה הצ'רקסית מפנה את מקומה למוזיקת מועדונים עדכנית.

אני ממשיך לשוטט בסמטאות הכפר, מקפיד כל העת להיות בטווח שמיעה או ראייה מהכיכר המרכזית. המבוגרים כבר פנו לישון, והצעירים נעים ונדים, לבדם, בזוגות או בחבורות. חלקם ברגל, חלקם ברכב, חלקם על גבי קטנועים זעירים. יום שישי בלילה, והכביש הראשי של הכפר סואן מתמיד. מישהו מספר לי שהכביש הזה מכונה "ציר האהבה", מאחר שאין ממש מקומות בילוי בכפר הקטן. כולם משייטים זה על פני זה, נפגשים, מתחברים, נפרדים וממשיכים הלאה, וחוזר חלילה.