גם אם הן ישנן – אין פיצוציות ביישוב שהם. אין, וגם לא צריכות להיות. אסור שתהיינה

picture-007.jpg

שהם, יישוב חדש שהוקם לפני כעשר שנים, היא משאת ליבם של זוגות-צעירים-פלוס. דירה עם מרפסת שמש או בית פרטי עם חלקת אדמה, ורחובות הולנדיים נטולי כתמי שמן מכוניות. ראיתם פעם כתמי שמן על מרצפות של רחוב הולנדי? זה כמו לפגוש הומלס בסביון. כמו לגלות בדל סיגריה על רצפת חדר ניתוח.

כיצד זה קורה? אולי בזכות תפוצת המזדלנטיס הגבוהה. תמיד חדשות, תמיד מליסינג.

הזדמנו לאחרונה לשהם, לבקר חברים. בשעות הערב, שוטטנו אנה ואנה ברחבי היישוב. הכל היה נפלא, אבל משהו הטריד. משהו נסתר, אפל, כמו סוד גדול שמיד עומד להתגלות, אבל בינתיים – מערפל את החושים וצובט בנשמה. ואז הגיעה התשובה: בשהם כולם דומים זה לזה. ההמונים הם אחד. כולם נשלפו מאותה תבנית אפייה במפעל הגדול מכולם: מפעל חק"ל – חלומ-קפיטליסטי-להמונים.

בני שלושים-ארבעים, שני ילדים, נימוס קר, עבודה בהיי-טק או בצבא הקבע. אין כאן נשים שמנות ואין כאן נשים רזות. כולן מלאות וכולן נאבקות במילוי. אין כאן שרירנים או עלובי נפש. כולם התגלחו בבוקר, כולם מגדלים כרס זעירה ואף אחד לא עוטה על חלציו שרוואל. אף אחד לא ער אחרי השעה 23:00. לאף אחד אין מרצדס, לאף אחד אין חיפושית שנת 72'. לכולם יש פנסיה או ביטוח מנהלים. לכולם יש מינוס קטן בבנק, אבל גם מספיק בטחונות כדי לא להפוך להומלס. הומלס זה לא כאן. האם הבריחה מתל אביב היתה שווה את זה? עד כמה אתם באמת רוצים לחיות לצד אנשים שנראים, נשמעים ומריחים כמוכם?

הכניסה לסופרמרקט מותרת אך ורק עם רשימה שהוכנה מראש. מוות לספונטניות. ובמקום שאין ספונטניות ואין קניות בלי רשימה – אין זכות קיום לפיצוציות. וגם אם יש כאן פיצוציה שלא ראיתי, היא לא תשרוד, כי בטווח הארוך, פיצוציה תחבל במרקם העירוני נטול המרקם.ישוב יפה, ישוב ללא טקסטורה, ללא עבר, ללא מפגשים עם אנשים שאינם מהתבנית, ללא פינות אפלות, ללא סכנות, ללא ריגושים. אין כאן לילה עירוני אמיתי ושום דבר לא באמת מתרחש כאן. חלום קפיטליסטי להמונים.

 * שוהם כמשל, כמובן. יש רזות, יש שרירנים, ואולי (רק אולי) יש גם פיצוציות.

מודעות פרסומת

3 תגובות בנושא “יישוב ללא טקסטורה

  1. יקירי,

    ראשית, מזל טוב על הבלוג. בלוג זו חוויה מיוחדת במינה. חוויות. מכל מיני סוגים. שווה.

    שנית, אתה חייב, אבל ממש חייב, להגדיל את הפונט. קריאת הפוסט ללא ספק היתה קריאת תגר על שפיותו של הקורא, שאמנם הוא כבר קשיש וכבד ראיה (היה כבד ראיה כבר מגיל 8…), ובכל זאת. במלחמה על הקוראים, כל נקודה בגודל הפונט קובעת.

    אשר לשהם…

    צ'מע –

    איכשהו לא התחברתי לדרמה הגדולה בדמות "… משהו הטריד. משהו נסתר, אפל, כמו סוד גדול שמיד עומד להתגלות, אבל בינתיים – מערפל את החושים וצובט בנשמה." נו… לא באמת…

    ואז: "ההמונים הם אחד. כולם נשלפו מאותה תבנית אפייה במפעל הגדול מכולם: מפעל חק”ל – חלומ-קפיטליסטי-להמונים." טוב, התלהבת, אבל זה קצת over doing לא? ההמונים הם אחד וכל זה…

    לדעתי, הנסיון לניו ניו (כן, פעמיים) ג'ורנליזם פוגע בדיוק. כנראה שלא כל השהמים נראים, נשמעים ומריחים אותו דבר, ודווקא יכול להיות מעניין להציג את החק"ל שלא באמצעות ססמאות.

    פ

  2. וואלה…בטח אין שם מישהוא שחטף את הג'ננה באחת בלילה ובא לו איזה בנג חד פעמי להתרפס עליו… אז למה בעצם צריך שם פיצוציות ?!?

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s